תאריך: 1 במאי 2008
תשלומי שוחד ששולמו בחו"ל אינם מוכרים כהוצאה בייצור הכנסה
הרינו מתכבדים להביא לידיעתכם כי לאחרונה נפסק בבית המשפט המחוזי בתל אביב כי לא ניתן להכיר בתשלומי שוחד אשר שולמו בחו"ל כהוצאה בייצור הכנסה של הנישום, כדלהלן:
עובדות המקרה בקצרה
המערערת ובעל השליטה בה כרתו הסכם שירותים עם ממשלה זרה לשם פיתוח מיזם חקלאי. לטענת המערערת, בכדי להגיע להסכם כאמור היא נאלצה לשלם, כמקובל במדינת המיזם, שלמונים (או כפי שנקראו "עמלות תיווך").
המערערת דרשה להכיר בתשלומים האמורים כהוצאה בייצור הכנסה. בנוסף, טענה המערערת, שפקיד השומה התחייב להכיר באחוז מסוים מהוצאותיה כהוצאות "מיוחדות" אף בלא אסמכתאות, אך לבסוף חזר בו. המערערת טענה כי ניתנה על ידי פקיד השומה "הבטחה שלטונית" המחייבת אותו, אף כי ניתנה בעל פה. כמו כן, נטען כי ההסכמות הועלו על הכתב ונשלחו אך לא זכו לתגובת פקיד השומה, ומכאן הוסק כי הדברים מוסכמים ומהוות בסיס להסתמכות.
פקיד השומה לא התיר את התשלומים האמורים כהוצאה.
עיקרי פסק הדין
ביהמ"ש המחוזי פסק כי אף על פי שהשוחד שולם בחו"ל עבור פעילות עסקית בחו"ל, הרי שערכי המדינה אינם נעצרים בגבולותיה, ועל כן אין להתיר בניכוי את ההוצאות כאמור. ביהמ"ש קובע כי בהתרת הוצאות שוחד ניתנת גושפנקה להתנהלות מושחתת ומשחיתה, לממשלים מושחתים הפוגמים במרקם הכלכלי של מדינות העולם, למשל בדרך של פגיעה בתחרות ההוגנת. נקבע כי אי התרת ההוצאה נועדה לשמש בין היתר תמריץ שלילי שלא להיכנס לפעילות הכרוכה במתן שוחד. בנוסף נקבע, כי בהתרת תשלומי שוחד כהוצאה, הופך ציבור משלמי המס בישראל לשותף למעשים אלו.
נקבע כי תשלומי שוחד הינם משיכה המהווה הוצאה פרטית אשר מצויה מחוץ למעגל העסקי, והתקבלה גישת פקיד השומה כי יש לסווג את המשיכה כהכנסה ממשכורת/דמי ניהול בידי בעל השליטה מחד גיסא וכהוצאה ראויה לניכוי בהתאם בידי החברה מאידך גיסא.
לעניין טענת המערערת בנוגע להתחייבות אשר ניתנה לה על ידי פקיד השומה להכיר באחוז מסוים מהוצאותיה כהוצאות "מיוחדות" אף בלא אסמכתאות, בית המשפט מתח ביקורת על פקיד השומה, בכך שיצר מצב בו יכולה היתה להיווצר לנישום טענת הסתמכות. נקבע כי גם אם היתה עולה התנהלותו של המשיב כדי "הבטחה שלטונית" של פקיד השומה, היא בטלה לאור אי חוקיותה.
מפסק הדין עולים מספר עקרונות חשובים בכל הנוגע להתנהלות מייצגים מול פקיד השומה, שעיקריהם הינם כדלקמן:
נקבע כי הדרך למנוע אי הבנות בין פקיד השומה לנישום, הינה "לא רק העלאת הדברים על הכתב באופן ברור ומפורש אלא גם הקפדה על קבלת אישור מפורש חתום, בידי המוסמך לכך. בוודאי שלא הסתפקות בדברים בעל פה". לעניין זה, נקבע כי חתימת פקיד השומה מבטאת את האחריות כי הסכמתו הינה הסכמה לאחר בחינת השלכותיה.
נקבע כי בהיעדר מסמך חתום מאת פקיד השומה, הנטל להוכחת הבטחה שלטונית או של הסכמה בין הצדדים הינה קשה אך אין לומר כי בכל מקרה בהיעדר מסמך בכתב, אין מקום להוכחת הסכמה זו. ראוי ונכון לפעול לניהול פרוטוקול דיון בזמן אמת בדיונים שבין המשיב לנישום או מיצגו בכל ישיבה ובכל דיון אגב החתמת הנוכחים ומסירת העתקים.
נקבע כי היעדר תגובה של פקיד השומה אינה יכולה לעלות כדי הבטחה שלטונית או הבטחה, ובפרט לא בנסיבות הערעור.
הננו לרשותכם בכל הסבר נוסף, ככל שיידרש.
בכבוד רב,
רפופורט ושות'
רואי חשבון |