תאריך: 4 בספטמבר 2007
קיזוז ריאלי של מקדמות בגין הוצאות עודפות ששולמו לפני שנת 1999
פסק הדין בעניין גרנות
הרינו מתכבדים להביא לידיעתכם כי בעקבות פסק דין אשר ניתן לאחרונה על ידי בית המשפט העליון בעניין גרנות, חברות אשר שילמו מקדמות בשל הוצאות עודפות בשנים שקדמו לשנת 1999 ונוצלו רק בשנים מאוחרות יותר, יכולות לשקול הגשת בקשות להחזרי מס, לפיהן יש להצמיד את המקדמות לפי שיעור עליית המדד מתום שנת המס אשר בה שולמו ועד לתום שנת המס של הקיזוז. נציין כי ביהמ"ש העליון קבע עקרונית, שיש להכיר במקדמות הנ"ל בערכם הריאלי, אך החזיר את הדיון בתיק לביהמ"ש המחוזי, כדי לדון בטענות הצדדים בנושא תיקון הדוחות וטענת ההתיישנות.
תקציר פסק דין גרנות
הסוגיה אשר בה דן בית המשפט באותו עניין היתה הפרשנות אשר יש לתת לסעיף 181ג לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה") שעניינו קיזוז "הסכום העודף" אשר נוצר אצל נישום מן המקדמות אשר שילם בגין הוצאות עודפות, עובר לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 118), תשנ"ט-1998.
על פי הוראות סעיף 181ב לפקודת מס הכנסה, מעביד אשר הוציא הוצאות עודפות (כגון: אחזקת רכב, מתנות, נסיעות לחו"ל, כיבודים וכו', בסכומים העולים על סכומים אשר הותרו לו בניכוי) חייב, בתשלום מקדמת מס בשיעור של 45% מסכום ההוצאה כאמור. סכומים אלו אשר שילם הנישום אינם מוחזרים לידיו, אך עם זאת, רשאי הוא להשתמש בהם כמקדמה על חשבון המס החל על הכנסותיו בשנת המס או בשנות המס הבאות. במסגרת תיקון 118 לפקודה נקבע כי סכומי מקדמות בגין הוצאות עודפות כאמור, אשר שולמו החל משנת 1999 ואילך, יועברו לשנות המס הבאות תוך שהן צמודות למדד המחירים לצרכן.
יצוין, כי טרם התיקון האמור, לא קבע המחוקק בסעיף 181ג לפקודה הוראה באשר לאופן בו יעבור ה"סכום העודף" משנה לשנה, והעניין אף לא נידון עד כה בפסיקה.
הרקע למתן פסק הדין, נעוץ בפנייתה של המערערת לפקיד השומה בבקשה כי יותר לה לקזז את מקדמות המס בגין הוצאותיה העודפות בערכן הריאלי. המשיב מאן לעשות כן והסכים לקזז את המקדמות בסכום הנומינאלי בלבד. בגין מחלוקת זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.
בית המשפט המחוזי קבע, כי זכותה של המערערת לקיזוז מקדמות המס בערכן הריאלי, מובנית בזכות הקניין של המערערת והיא ראויה להגנה. עם זאת, בשל היעדר הוראת חוק המאפשרת את שיערוך מקדמות המס, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור ולא התיר למערערת את שיערוך המקדמות בדרך של פרשנות חקיקתית. על קביעה זו הוגש ערעור נשוא דיון זה.
תוך שהוא הופך את החלטת בית משפט קמא, קובע בית המשפט העליון בעניין גרנות כי:
" קיימות תכליות אחרות ביסוד הפקודה...., שהגשמתן מחייבת לקזז את הסכום העודף בערכו הריאלי. התכלית האחת, המיוחדת לפקודה, היא התכלית של גביית מס אמת. לעניין זה נקבע בפסיקה, ש"הצדק מחייב כי המס שיוטל יהיה מס אמת".
(ההדגשה – הוספה)
מוסיף בית המשפט העליון ומציין:
"תכליות אחרות שביסוד הפקודה אשר תומכות בקיזוז ריאלי, הן תכליות אובייקטיביות, שנועדו להגשים את ערכי היסוד של השיטה ולא לנגוד להם".
במקרה שלפנינו, קיזוז ריאלי יביא לתוצאה צודקת יותר, שכן, הצמדת סכומי המקדמות אשר שילם הנישום עד למועד קיזוזן איננה מעשירה את המערערת, אלא רק שומרת על ערכן של מקדמות המס אותן שילמה. תוצאה זו הינה התוצאה הצודקת שכן " ביסוד ההצמדה והשערוך מונחת רדיפת צדק".
מסקנות והמלצות לפעולה
בעקבות פסק דין, יכולות חברות אשר שילמו מקדמות בשל הוצאות עודפות בשנים שקדמו לשנת 1999 ונוצלו רק בשנים מאוחרות יותר, לשקול הגשת בקשות להחזרי מס, לפיהן יש להצמיד את המקדמות לפי שיעור עליית המדד מתום שנת המס אשר בה שולמו ועד לתום שנת המס של הקיזוז.
יש להביא בחשבון, שלעניין חוק התיאומים בשל אינפלציה, נקבע, שיש לרשום כנכסים קבועים גם " מס ששולם ביתר, לרבות מקדמה בשל הוצאה עודפת שלא קוזזה בשנת המס שבה שולמה בהתאם לסעיף 181ג לפקודה", אשר תחולתה לגבי המקדמות בשל הוצאות עודפות הינה, לכאורה, רק על המקדמות אשר שולמו משנת 1999 ואילך. לפיכך, יישום פסק הדין לגבי שערוך המקדמות על חשבון עודפות צריך להביא בחשבון גם את רישומו כ"נכס קבוע" לעניין חוק התיאומים ובכך "לשחוק" במקצת את משמעותו.
כמו כן, הנפקות של פסק דין זה הינה רחבה יותר מהסוגיה הספציפית אשר נדונה, שכן ניתן להסיק ממנו לכל סוגיה מתעוררת, אשר בה נוצר מצב בו נישומים שילמו מס ביתר ולא מס אמת. בעקבות פסק דין זה, יוכלו נישומים לעשות בו שימוש בכדי לתמוך בעמדתם. כמו כן, ניתן להיעזר בפסק הדין כתימוכין לכל מצב בו קיימת לקונה בפקודה ו/או כאשר סעיף בפקודה מסדיר סוגיה מסויימת מתאריך מסוים ואילך ואינו מסדיר את הטיפול המיסויי בעבר.
הננו לרשותכם בכל הסבר נוסף, ככל שיידרש.
בכבוד רב,
רפופורט ושות'
רואי חשבון
| 
